כפי שציינו חיי היום־יום של כולם
עמוסים, הרבה עבודה, לחץ, לימודים, שיעורים, חוגים וחברים. הזמן של הארוחה
המשפחתית יחד מאפשר לכל אחד מבני המשפחה לשבת ולשוחח על היום שעבר עליו, בין אם זה
לשאול איך עבר היום של הילדים בגנים ובבתי הספר, ובין אם זו שיחה על נושאים כמו:
פוליטיקה, מדינה, שופינג, זכרונות מן העבר וכדומה. זה הזמן ביום שאפשר לשתף, לספר,
לחוות יחד ולהיזכר. זה הזמן שבו אנו מקשיבים האחד לשני, צוחקים סביב השולחן ונהנים
מהשהות המשותפת.

הורים שמקפידים על ארוחות משותפות עם
הילדים, מחנכים אותם למעשה בחשיבות שיש בארוחות הללו. בעתיד כשהילדים יגדלו ויעברו
לבתים משלהם, הם יחכו לזמן המשפחה המשותף הזה, לזמן שבו כל המשפחה נפגשת לארוחה
יחד, ובעתיד כאשר הם יהפכו להורים בעצמם, גם הם יקפידו על ארוחות משותפות עם
ילדיהם. 

אנליסטים של ה- OECD בדקו מידע שנאסף משני שליש ממדינות העולם, וגילו שתלמידים אשר
אינם אוכלים על בסיס קבוע ארוחות עם הוריהם, ישתמטו יותר מבית הספר. במבחן שנערך
לתלמידים בני 15, אשר שימש לניתוח היעדרויות של תלמידים, התברר כי בממוצע כ-15%
מכלל התלמידים משתמטים מבית הספר, מספר זה הכפיל עצמו ועמד על 30%, כאשר תלמידים
דיווחו שאינם אוכלים ארוחות משותפות עם הוריהם לעיתים קרובות.

אוניברסיטת קולומביה הציגה מחקר שבו היא טענה שכ-40%
מהילדים שאינם אוכלים לפחות פעמיים בשבוע ארוחת ערב על בסיס קבוע במחיצת הוריהם, יסבלו
מהשמנת יתר. לעומתם ילדים אשר אוכלים לפחות חמש פעמים בשבוע ארוחות עם הוריהם
נוטים פחות לצרוך סמים ואלכוהול, אוכלים אוכל בריא יותר ואף מראים יכולות אקדמאיות
טובות יותר. בנוסף הילדים מציינים כי הקשר עם הוריהם הוא קרוב מאד.

ישנן שתי סיבות הקשורות להשפעה השלילית
ולהשמנה כשאנו לא אוכלים ארוחות משפחתיות יחד והן: הסיבה הראשונה היא כאשר ילדים יוצאים
לאכול בחוץ, לרוב זה יהיה במקומות המגישים ג'אנק פוד, אשר ערכו התזונתי נמוך,
והמזון עצמו אינו בריא במיוחד. המקומות הללו מגישים מזון המכיל כמויות שומן גבוהות
יותר, הרבה מלח והמזון עצמו שהם צורכים נחשב למזון עתיר קלוריות.

הסיבה השנייה היא שאכילה לבד היא
מנוכרת, אנשים חוזרים הביתה והם בודדים, הם יאכלו את ארוחת הערב שלהם מול
הטלוויזיה או כאשר הם עסוקים במחשב. דבר זה גורם לכך שהגוף אינו מרגיש את תחושת
השובע שאליו יגיע באופן טבעי כאשר אנו אוכלים בשולחן ומרוכזים אך ורק באכילה. כמו
כן, בשל חוסר תחושת השובע, הם ימשיכו לאכול ולנשנש גם לאחר שסיימו את ארוחת הערב
שלהם, דבר אשר מוביל בין היתר להשמנה.

במדינות רבות בעולם ישנה התייחסות רבה
לנושא האכילה המשותפת, בערים מקסיקניות רבות התושבים סועדים ביחד עם חברים ובני
משפחה באזורים מרכזיים כמו פארקים או כיכרות בעיר. בקמבודיה, הכפריים פורשים
מחצלות צבעוניות ומביאים אוכל לחלוק יחד עם יקיריהם. בצרפת, אומנם מקובל לאכול
לבד, אך לעולם לא יאיצו בך בשעה שאתה אוכל, ולעובדים ניתנת לפחות שעה לארוחת הצוהריים.
גם בישראל משפחות רבות נפגשות בערב שישי לארוחת ערב משפחתית בין אם הן עושות קידוש
ובין אם לא. ישנן משפחות שנפגשות דווקא בימי שבת בצוהריים. כך או כך ישראלים רבים
אוכלים בחיק המשפחה גם שנים ארוכות לאחר שעזבו את בית הוריהם, וממשיכים את המסורת
הזו עם ילדיהם.

לסיכום, אין ספק שחשיבותה של הארוחה
המשותפת הוא לאין שעור, ושכבני אדם אנו זקוקים לאינטראקציות החברתיות בחיק המשפחה.